העיתונאים שנסו מהונגריה חוששים לגורל הדמוקרטיה בישראל: "חייבים לעצור זאת"

חוק אחר חוק, תקנה אחר תקנה, צפו כותבי אתר החדשות הישראלי בהונגרית Izraelinfo בהשתלטות אורבן על מוקדי הכוח במדינה שממנה נסו. בראיון הם מבטאים חשש אמיתי לעתיד ישראל ומזהירים שדיכוי המשפט והתקשורת הוא רק ההתחלה

תקציר הכתבה ב-100 מילים:

מקום מושבם בישראל צפו חברי מערכת העיתון הישראלי־הונגרי Izraelinfo בניצחונו של אורבן ב–2010 ובהשתלטות הזוחלת שלו על כל מוקדי הכוח בהונגריה. בחלוף 13 שנים, כשהונגריה של אורבן כבר אינה דמוקרטיה לפי אף אמת מידה מערבית, הם חוששים באמת ובתמים לגורל ישראל. הם למדו לזהות את דפוסי הפעולה של מנהיג אוטוריטרי בהונגריה, והם רואים נורות אזהרה דולקות גם בישראל. אלא שישראלים לעתים לא יודעים לזהות טוב כמוהם, בייחוד כשחלק מהרמזים המקדימים הם סמויים. רוב הישראלים לא ראו מה שהם ראו ולא יודעים מה התוצאה הסופית.
כעת הם מזהירים, שחור על גבי לבן, ומאמינים שעוד נוכל לשנות – אם רק נתעורר וניישם.

***

שנדור שילו לא יודע איך שמו נכנס לרשימה שחורה בהונגריה. כבמאי תיאטרון, דרמטורג ומעצב תפאורה, הוא עבד על הפקת תיאטרון של "רומיאו ויוליה". אחד מחבריו, שהיה מנהל תיאטרון בבודפשט, הוא שבישר לו על מכתב שסימן אותו ואסר להעסיק אותו. כך, בגיל 53, נגמרו חייו כפי שהכיר אותם, כי המשטר של ויקטור אורבן ראה בו איום. "לא התעסקתי בכלל בפוליטיקה", מחדד שילו.

"פסימים יודעים מתי לעזוב", הוא מסביר בראיון ל"הארץ", "לא ידעתי המון על ישראל, אלא רק מה שכותבים בעיתון. אבל הלכתי למשרדי הסוכנות, וכך עליתי לארץ לפני שמונה שנים. למה סימנו אותי? אני חושב שהיה מישהו שהגיע לתפקיד חשוב במשטר והוא פשוט לא אהב אותי". קריסטינה פוליצר־מימון, שעלתה מהונגריה כבר בשנות ה–90, מעירה: "אנחנו יודעים מההיסטוריה שכאשר משטר מנסח רשימות שחורות, מהר מאוד נכנסים אליהן גם אנשים שפשוט עיצבנו אנשים שיש להם כוח".

שילו ופוליצר־מימון חברים במערכת אתר החדשות הישראלי בשפה בשפה ההונגרית Izraelinfo. ביום שישי הם התכנסו בביתה ביחד עם שלושה מכותבי ועורכי האתר כדי לקיים ישיבת מערכת. כולם מתנדבים באתר ובעמותה שמטרתם "לשמר ולטפח את התרבות ההונגרית בישראל ואת מורשת עולי הונגריה". הם מקיימים אירועים ליוצאי הונגריה ואף פירסמו ספר על יהודים הונגרים שתרמו למדינה, כולל מאמר של יאיר לפיד על אביו. אף שכולם עוסקים במקצועות מגוונים ביום־יום, האתר שלהם הפך באחרונה רלוונטי מתמיד.

קריסטינה פוליצר־מימון. "עדיין אופטימית. החברה פה יותר חזקה" צילום: דוד בכר

"יש המון ספינים. כדי שהאופוזיציה לא תדבר על בעיות גדולות כמו חינוך ועוני מדברים על ניתוחי טרנסג'נדרים. כאן זה יכול להיות דיון בהכנסת חמץ לבית חולים"
קריסטינה פוליצר־מימון, Izraelinfo

שורשי האתר נמתחים אחורה עד לבלוג תיירות שייסד פטר פרנק, בן 53, המשמש כעורך הראשי של האתר. אחרי שעלה לישראל בשנות ה–90, כשהיה בן 26, רצה פרנק להציג להונגרים את ישראל היפה. זו שלא רואים בחדשות. "ישראל זוהתה עם פצצות ושאלות של ביטחון. רציתי להראות שיש כאן מדינה ממש יפה, אנשים מגוונים, שיש חיים. אז כתבתי גם עוד בלוג על המטבח הישראלי ועוד בלוג על טיולים. כשאח שלי שאל למה יש לי כמה בלוגים שונים, החלטתי לאחד הכל לאתר אחד. מיד הצטרפו עוד אנשים, ויצאנו לדרך", אומר פרנק. כך נולד Izraeinfo.

משפט בנימין נתניהו היה קו פרשת המים עבור פרנק והאתר שהוא עורך. זה הרגע שהוא וחבריו חשו דז'ה־וו להונגריה. הם החלו להבין כי חובתם להניף דגל אדום אל מול התהליכים שהם זיהו בשתי המדינות היקרות להם. "בזמן המשפט התחלנו לראות את הסימנים הראשונים שכבר מוכרים לנו. אמרנו לעצמנו: זה בדיוק מה שקורה בהונגריה. זה בדיוק זה. אתה רואה איך זה קורה, לאט לאט, וזה פשוט מפחיד לראות. אני חרד למדינה שלנו", מבהיר פרנק.

ממקום מושבם בישראל הם צפו בניצחונו של אורבן ב–2010 ובהשתלטות הזוחלת שלו על כל מוקדי הכוח בהונגריה. חוק אחר חוק, תקנה אחר תקנה, צעד אחר צעד. בחלוף 13 שנים, כשהונגריה של אורבן כבר אינה דמוקרטיה לפי אף אמת מידה מערבית, הם חוששים באמת ובתמים לגורל ישראל. הם למדו לזהות את דפוסי הפעולה של מנהיג אוטוריטרי בהונגריה, והם רואים נורות אזהרה דולקות גם בישראל. אלא שישראלים לעתים לא יודעים לזהות טוב כמוהם, בייחוד כשחלק מהרמזים המקדימים הם סמויים. רוב הישראלים לא ראו מה שהם ראו ולא יודעים מה התוצאה הסופית.

לא ראו, לא הפגינו

פרנץ פליישר הוא שם העט של אחת הכותבות הבולטות באתר Izraelinfo, והוא רווי משמעות סמלית. "אחיה הקטן של סבתי נפטר בשואה. הוא היה צעיר, בלי ילדים, אז אני כותבת בשמו כי אני לא יכולה להשתמש בשם האמיתי שלי. לפרנץ לא היתה הזדמנות לחיות, אז ניסיתי להעניק לו חיים חדשים. כשראיתי את הכתבות של פטר (פרנק), ישר התקשרתי אליו כי רציתי להצטרף. האתר הזה הוא הקול האמיתי של ישראל בשפה ההונגרית".

השם הבדוי פרנץ מציף אל פני השטח את ההיסטוריה הקודרת שעליה מבוסס הפחד הגדול — להיות צפרדע שמתבשלת לאיטה בסיר. סופם של יהודי הונגריה, שלא נמלטו בשנות ה–30, הוא זיכרון שצרוב בתודעה הקולקטיבית. הניסיון המר של חיים בדיקטטורה הוא זיכרון אישי של כל החבורה. "אמא שלי לא עלתה לישראל ב–1948 וגם לא עלתה ב–1956, למרות שהם ישבו על מזוודות. הם ממש ארזו ב–1956 אבל תמיד היו סיבות שונות להישאר. פעם אפילו מכרו את הבית, אבל בסוף נשארו", נזכרת פרנץ.

נתניהו בבית המשפט, במאי 2022. הרגע בו חשו דז'ה־וו להונגריה צילום: מוטי מילרוד

גם פרנץ עלתה לישראל בהזדמנות הראשונה אחרי קריסת הגוש הסובייטי. "אמא שלי עדיין לא רצתה שאעלה לארץ, והיתה לה סיבה. היא אמרה לי 'את תנקי בתים עם תואר שני?' זה היה ב–1992, כשעוד היתה בהונגריה דמוקרטיה, אבל כבר היו סימנים לבאות בתוך המפלגה (של אורבן). עוד לא התחלתי לעבוד, אז אמרתי שזה הרגע הנכון לעלות. ובאתי".

את הדאגה לעתיד המדינה שבה הם בחרו לחיות, פרנץ וחבריה מביעים דרך כתיבה באתר. אף שתפוצת האתר מוגבלת בישראל בגלל פערי שפה, הניסיון והידע שצברו הכותבים הוא ייחודי. כשהם מדברים על התוכנית להחלשת מערכת המשפט ועל סגירת תאגיד השידור הציבורי, כמי שמכירים את הונגריה, הם קובעים באופן חד־משמעי כי זו תוכנית אחת. לא שתיים. אלה שני חלקים של מהלך אחד — וזו רק ההתחלה.

שנדור שילו. נכנס לרשימה שחורה בהונגריה צילום: דוד בכר

"למה סימנו אותי? היה מישהו במשטר שפשוט לא אהב אותי. לא התעסקתי בכלל בפוליטיקה, פסימים יודעים מתי לעזוב. לא ידעתי המון על ישראל, רק מה שכותבים בעיתון. הלכתי למשרדי הסוכנות, ועליתי"
שנדור שילו, Izraelinfo

"שליטים כמו אורבן לא מתעניינים רק בתחום אחד", אומרת פוליצר־מימון. "מערכת המשפט והתקשורת כמובן במוקד, ואחר כך גם האוניברסיטאות והצבא — הכל ביחד במהלך אחד. המטרה הסופית היא ליצור מצב במדינה שאי אפשר יהיה להחזיר לאחור. השאיפה היא ליצור מערכת נוקשה, שבה אי אפשר להוציא יותר את אורבן מארמון המלך בבודפשט".

כשהם מתארים את ההפיכה הזוחלת של אורבן, הם מצביעים על הנטייה שלו להוביל כמה תהליכים במקביל. הכל קרה במקביל, בכל מקום, בבת אחת, וזה היקשה על האופוזיציה לראות את התמונה הגדולה. כששם נערכה הרפורמה הגדולה במערכת המשפט, כלל לא הפגינו. כשמשטר אורבן רוקן את תקציב האוניברסיטאות וייסד מכון "מחקר" אנטי־ליברלי בשם MCC, הוא גם שינה את החינוך הציבורי כך שיוגבל לגיל 16 במקום 18. רק בעלי כסף ונאמנות למשטר זכאים להשכלה גבוהה. רק מי שידידותי לאידיאולוגיה האנטי־דמוקרטית מוזמן ל־MCC.

"אנשים עם כסף ממשיכים ליהנות מחינוך, כי יש להם אמצעים לחינוך פרטי. אורבן קיצץ גם בתקציבי החינוך ובבריאות, וגם הוריד את המסים למינימום", מציינת פרנץ. פרנק מסביר כי "זה משמר את הבורות". פוליצר־מימון מוסיפה את ההשלכות לגבי מעמד הביניים: "היתה בריחת מוחות. יש לי אמנם חברים שנשארו בהונגריה, אבל המטרה שלהם היא שהילדים שלהם כבר לא יישארו". לפי פרנץ, 9.7 מיליון הונגרים גרו בהונגריה עם עליית אורבן, ומאז עזבו כ–900 אלף אזרחים. מעין טרנספר מרצון של ליברלים.

רק החודש, בשנתו ה–13 של אורבן כראש הממשלה, התברר כי עוד תהליך סמוי הגיע לשיאו בלי ששמו לב — נטרול הצבא. חוק בניסוח לקוני הורה להוריד את גיל הפרישה לגנרלים, וכך מאות הופרשו. השפה הביורוקרטית הזו טשטשה סילוק מסיבי של כל השכבה העליונה בצבא, והחלפתה בנאמני אורבן הצעירים. "מאות קצינים נשלחו לפנסיה בתוך ימים", אומר פרנק. "זה הזמן שלקח לבתי הספר שלו ליצור דור חדש של קצינים", מציינת פוליצר־מימון ומחדדת, "זו השיטה — הם אומרים שהם בסך הכל רוצים לתת מקום לצעירים. ככה מסבירים את זה בשני משפטים ועוברים לנושא הבא".

סכנה: אנשי רוח

לצד נטרול מוקדי הכוח המרכזיים — המשפט, התקשורת, האקדמיה והצבא — הונגריה של אורבן פועלת לפרק את מנגנוני החברה בכל רובד אפשרי. "זה גם ברמות הכי נמוכות במשרדים. למשל, הפסיקו לפרסם מכרזים לעבודות. אנשים כבר לא יודעים למה לא קיבלו אישור לעבודה, אבל העיקר הוא שמי שרוצה תפקידים מפחד", מציינת פרנץ. פוליצר־מימון מוסיפה: "ויש המון הסחות דעת. בהונגרית קוראים לזה 'לתת עצם מגומי'. הכוונה לספינים. כדי שהאופוזיציה לא תדבר על הבעיות הגדולות כמו חינוך, עוני ואבטלה, מדברים שם על ניתוחים לטרנסג'נדרים. אצלנו זה גם יכול להיות דיון על 'האם להכניס פירור חמץ לבית החולים בפסח?'"

פטר פרנק. "אורבן משמר את הבורות" צילום: דוד בכר

"האשימו אותנו שאנחנו פוגעים בעלייה לישראל ובציונות בכלל, כי אנחנו מורידים את ההתלהבות לגבי ישראל". פרנק מציין שה"מתחרים", עיתון פרו שלטונו של אורבן, "הציעו לי לכתוב. אמרתי שאשמח, אם אוכל לכתוב בצורה חופשית. התברר שזה לא אפשרי"
פטר פרנק, Izraelinfo

פרנץ מבקשת לחדד, וחבריה מסכימים, כי בהונגריה של אורבן ישנו תהליך "פוליטיצזיה של הכל". "אם אני שואלת למשל למה הכיתות בגן של הילדים שלי צפופות, אז אומרים שאני שמאלנית. אי אפשר לדבר עוד על עניינים בלי שיכניסו לזה פוליטיקה", מדגישה פרנץ ומציינת כי האפקט מורגש גם בסופר, כשמוצרים פתאום נעלמים מהמדפים מסיבות לא ברורות.

הפוליטיזציה מחלחלת עד התא המשפחתי עצמו ומפלגת אותו. "פה בארץ עוד לא הגענו לרמת הפילוג הזו, אבל שם זה כבר לגמרי בתוך המשפחה. הכל יותר אגרסיבי, ובתוך משפחות שלמות יש אנשים שלא מדברים אחד עם השני". גבריאלה פניבש, ציירת בת 58 שהיא בין הכותבים באתר, מצביעה על המומחיות של אורבן: "זה הפרד ומשול. הוא מצליח לעורר כעס בין אנשים כך שלא יסמכו זה על זה. גם בתוך הקהילה היהודית".

ואכן, הכותבים באתר גילו על בשרם את הפילוג בקרב הונגרים. הם אמנם קבוצה קטנה, אך הצליחו לייסד מערכת עיתונאית רצינית, שפירסמה עד היום כ–8,000 מאמרים. ניתן למצוא בין היתר גם תחקירים גדולים, כמו כתבה של פוליצר־מימון שמתחקה אחר הקשרים האישיים בין חברי מפלגתו של אורבן לאנשי ליכוד.

בכל זאת אופטימית

אף שבישראל הם לא מוכרים, במשטר אורבן דווקא לוקחים אותם ברצינות תהומית. עד כדי כך שנוסד אתר חדשות חלופי ליהודים הונגרים כדי שיציג את אורבן באור חיובי. "מועסקים שם חמישה אנשים! באתר הזה האשימו אותנו שאנחנו פוגעים בעלייה לישראל ובציונות בכלל, כי אנחנו מורידים את ההתלהבות לגבי ישראל", מספר פרנק ומציין ש"המתחרים" אפילו פנו אליו. "הציעו לי לכתוב. אמרתי להם שאשמח, אם אוכל לכתוב בצורה חופשית. התברר שזה לא אפשרי".

צילום: תומר אפלבאום

"הביקורת הכי גדולה שאנחנו מקבלים בטוקבקים זה 'אתם כמו עיתון הארץ' או סתם 'שמאלנים'. אין לנו בעיה עם זה", אומרת פוליצר־מימון. היא בת 52, עלתה לישראל אחרי שלמדה לשני תארים, בהם אחד בזכות מלגה של ג'ורג' סורוס, היהודי ההונגרי שהפך לסמל בעיני אנטישמים ויאיר נתניהו. בישראל היא עורכת דין המתמחה בדיני עבודה. "לא כולם אצלנו שמאלנים, אבל כולם אצלנו מאמינים בערכים של ליברליות, שוויון והיכולת להשמיע ביקורת. אני ציונית, ואם אני כותבת על משהו שלא תקין פה, זה לא בגלל שאני לא אוהבת להיות פה — להיפך".

גבריאלה פניבש. מכירה היטב את המומחיות של אורבן צילום: דוד בכר

"זה הפרד ומשול. הוא מצליח לעורר כעס בין אנשים כך שלא יסמכו זה על זה. גם בתוך הקהילה היהודית"
גבריאלה פניבש, Izraelinfo

למה אתם חושבים שאנשי רוח ואינטלקטואלים כמוכם כל כך מאיימים על מנהיגים כמו אורבן?

שילו: "זו טקטיקה שאנחנו מכירים מגבלס, אנחנו מכירים מ(ארתור) פינקלשטיין — הכל אותו דבר. אוטוריטרים יודעים שאנשי רוח הם כמו חיסון נגד הרוח שלהם".

פרנק: "אינטלקטואלים מסרבים לקחת חלק בהנדסת התודעה הזו".

פוליצר־מימון: "אפשר לומר שאנחנו קוץ בתחת".

אתם מצליחים להיות אופטימיים?

פוליצר־מימון: "אני אופטימית מאותה סיבה שבאתי לישראל. החברה פה הרבה יותר חזקה והרבה יותר מגוונת. אנחנו מסוגלים להתגבר על זה".

פניבש: "בהונגריה החשיבה הפיאודלית מוטמעת בצורה עמו פרנץ: "הבעיה של הונגריה היא שהיא קפצה ישר מפאודליזם לקומוניזם. כאן בישראל יש אזרחים. אזרחים לא מוכנים להיות נתינים".

יש לכם עצה לישראלים אחרים שלא מכירים את הונגריה?

פרנק: "לדבר כל עוד אתה יכול. להתאחד סביב מכנה משותף. להניח בצד מחלוקות. ולחפש מנהיגים כריזמטיים".

פרנץ: "פשוט להילחם. חייבים לעצור את זה. אין לנו ברירה. חייבים ללכת לרחוב. חייבים להתנגד. אי אפשר שיקרה פה אותו דבר".

הכתבה המקורית התפרסמה בעיתון הארץ